<h1>ראבי"ה סימן תקע"ב</h1>
<h2>דף כא.</h2>
[ה]קורא את המגילה [עומד ויושב] קראה אחד קראוה שנים יצא. ירושלמי הקורא דיעבד אין [הא בתחלה לא] והתני מעשה ברבי מאיר שקראה מיושב בבית הכנסת של טבעון [ונתנה לאחר ובירך עליה], ובתוספתא [פ"ב ה"ב] מסיים וה[יו] בני הכנסת יושבים, ומשני אמר רבי יוסי כיני מתניתא לכתחלה מותר עומד ויושב. ונראה דמשום ס[יפ]א נקיט הקורא. ותו פריך התם זה קורא וזה מברך, ומשני אמר רבי ירמיה מכאן שהשומע כקורא. ומיהו גבי ספר תורה גרסינן בירושלמי [פרק אין עומדין ה"ד] היה קורא בתורה ונשתתק ועמד אחר לקרות צריך לחזור ולברך משום דכתיב [תהלים י"ט] תורת ה' תמימה. ומינה דקדק מורי אבי דהתוקע בשופר ואם עיף ונותנו לחבירו לתקוע שאין צריך לחזור ולברך דלא כתיב ביה תמימה. אבל מיכן אמר שאין ראיה, דרבי מאיר קרא כולה, וברכה אחרונה לא הוי חסרון מעשה, דבמנהגא תליא מילתא, כדתנן [מקום שנהגו לברך יברך, ואמרינן לא שנו אלא לאחריה]. ולי נראה כיון דתלי טעמא בירושלמי בשומע כקורא מה לי כולה ומה לי חציה. וכיוצא בזה אמר רבינו שב"ט. ובשתי מגילות ובשני שופרות נראה לי דאינו חוזר ומברך כדעביד בספר תורה. וטעמא פירשתי בשמעתא דספר תורה חסרה.
